מלחמות

יולי 2014
חודש של מלחמה
חודש קשה כואב 
חודש של הרבה תחושות קשות
הפתעות מהסוג הלא רצוי ( בלשון המעטה )
תחושת חוסר אמון במנהיגות של מדינת ישראל
מנקודת מבט מסוימת 
זה מזכיר קצת את אוקטובר 1973 , רק בנס לא אירע פה אירוע באותו סדר גודל
אין ספק שמערכת כיפת ברזל עשתה עבודה נהדרת 
ותושבי איזור המרכז לא חוו כמעט את המלחמה
לפחות לא באופן ישיר
בדרום אמנם היו הרבה אזעקות , מבחינת חיי אדם הפגיעה הייתה מינורית ( אם אפשר להגדיר מותו של אדם כאירוע מנינורי )
אבל תכלס , אם אחת ממנהרות התופת הייתה מצליחה 
הרי שהיה לנו פה משהו שבראיה שלנו , היה קרוב לחורבן בית שלישי ( עין ערך מלחמת יום כיפור )
הצד השני , כנראה לא רואה את 2000 וקצת ההרוגים שלו כמשהו משמעותי
שם חיי האדם הם דבר מינורי 

והנה הגיע אוגוסט
התותחים שתקו
שתיקה מתוחה
שתיקה שלא ברור אם ואיך תימשך
ולמרות שלא הכל נגמר
ואולי דווקא בגלל שלא הכל נגמר
הגיע הזמן לדבר
לפרוק 
התחושה הכי קשה מבחינתי היא אובדן אמון מוחלט במנהיגות
יושב לו ראש ממשלה על כיסאו כבר כ 6 או 7 שנים
מודע לאיום המנהרות ( הוא הודה בכך )
אומר ידענו 
ובאותה נשימה אומר אומר שהופתע מהצד ההתקפי שלהן
אבל לעשות משהו במהלך השנים הללו , לא נעשה דבר ( האם באמת ידע ? )
גם בצהל יש אמירות לכאן ולכאן
המודיעין שותק !!!
האם ידענו
האם לא ידענו
האם יש פה מנהיגות שמסוגלת להתכונן לא רק ליום המחר אלא גם למחרתיים ?
היכן המנהיגות של פעם ?
איפה בן גוריון
איפה רבין
איפה מנחם בגין
איפה שמעון פרס ( הוא כרגע נח לו בכיף מתרומה מדהימה למדינת ישראל )

לילה טוב

שרון :-)